מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. לֹֽא יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו לֹא יְגַלֶּה֖ כֲּנ֥ף אָבִֽיו׃ זוֹ אֲנוּסָתוֹ. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין כְּנַף. תַּמָּן אָֽמְרִין וְלָא יָֽדְעִין אִין שְׁמוּעָה זוֹ. כָּנָף זוֹ שֶׁהוּא זְקוּקָה לְאָבִיו. וְלֹא כָךְ אֵינוֹ חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו. אָמַר רִבִּי הִילָא. לְהַתְרָייָה. שֶׁאִם הְתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב לוֹקֶה. מִשּׁוּם כָּנָף לוֹקֶה. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בְמַכּוֹת. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בְקָרְבָּן. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בִשְׁאָר כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא פָטוּר. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה שֶׁאִם קִידְּשָׁהּ תָּֽפְסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
שאם קידשה. לאנוסת אביו תפסו בה קידושין וצריכה גט כדאמרן דלא קאי עליה אלא באיסורא בעלמא:
שהוא פטור. כלומר מותר דלא אסר אלא באנוסת אביו דסמיך אדרשה דלעיל:
מודה ר' יודה במכות. לא אמר אלא דאסור באנוסת אביו אבל מודה דאיני לוקה ואם שוגג אינו מביא קרבן ודרשה דאמר מכנף אביו לאסמכתא בעלמא קאמר:
א''ר הילא. לא קשיא דנפקא מינה להתרייה שאם התרו בו משום אשת אב או משום כנף האב לוקה:
כנף זו שהיא זקוקה לאביו. כך מפרשין בבבל דרבנן סברי דבשומרת יבם שהיא זקוקה לאביו הכתוב מדבר וקשיא לן וכי בלא כך אינו חייב עליה משום אשת אב דהא זקוקה ככנוסה דמיא וכנף אביו למה לי:
תמן. בבבל אמרין לתרץ כנף דקרא אליבא דרבנן ולא ידעין אם שמועה זו אמת היא משום דקשיא לן עלה כדלקמיה:
כנף אביו זו אנוסתי. דהכי משמע כנף שראה אביו ואפי' אנוסתו לא יגלה:
מ''ט דר' יהודה. דהתם דאוסר באנוסת אביו:
מודה ר' יודה בשאר כל האנשים. כלומר בשאר כל האונסים בעריות כגון אנוסת אחיו וכיוצא בהן:
46a בְּעוֹן קוּמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הַבָּא עַל אִשָׁה וְיָֽלְדָה בַת וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ חַייָב עָלֶיהָ מִשׁוּם אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ. אָמַר לוֹן שַֽׁאֲרָ֥ה הֵנָּ֭ה זִמָּ֥ה הִיא׃ כּוּלְּהֹם מִשׁוּם זִימָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
בעון קומי ר' אבהו. נתבאר לעיל (ע''כ שייך מעבר לדף):
רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַהוּ שֶׁיְּהֵא הַווְלָד מַמְזֵר כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר לֵיהּ. לֹֽא יָבוֹא פְצֽוּעַ דַּכָּ֛ה וּכְר֥וּת שָׁפְכָה֭ בִּקְהַ֥ל יְי הִפְסִיק הָעִנְייָן. וְיַפְסִיק הָעְנְייָן לְעִנְייָן אֵשֶׁת אָב. אֵשֶׁת אָב בִּכְלָל כָּל הָעֲרָיוֹת הָייְתָה וְיָצָאת מִכְּלָלָהּ לְלַמֵּד עַל כָּל הָעֲרָיוֹת לְמַמְזֵר. וְתֵצֵא אֲנוּסָה וּתְלַמֵּד עַל כָּל הָאֲונֻסִים לְאִסּוּר. אֵשֶׁת אָב בִּכְלָל כָּל הָעֲרָיוֹת הָייָת וְיָצָאת מִכְּלָלָהּ לְלַמֵּד עַל כָּל הָעֲרָיוֹת לְמַמְזֵר. אִית לָךְ מֵימַר הָכָא. אֲנוּסָה בִּכְלָל הָייָת וְיָצָאת מִכְּלָלָהּ לְלַמֵּד עַל כָּל הָאֲונֻסִים. וְתֵצֵא אֵשֶׁת אָב וּתְלַמֵּד עַל כָּל אֲנוּסָתָהּ. אָמַר לֵיהּ. אִם אֵשֶׁת אָב הִיא אֵינָהּ אֲנוּסָה. וְאִם אֲנוּסָה הִיא אֵינָהּ אֵשֶׁת אָב.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל. לא מצית אמרת הכי דאין ענין זו לזו דאם אשת אב היא לא מיקרי אנוסת אב ואם אנוסתו היא לאו אשת אב היא ואין מלמדין זו על זו:
ותצא אשת אב ותלמד על אנוסתה. ונימא אשת אב גופה מלמד על כל הכתוב בה על עריות דאישות לממזר ועל של אונסין לאיסור:
ותצא אנוסה. ונימא נמי דלא יגלה כנף אביו דדריש ר' יודה לאנוסת אביו יצאת ללמד על כל האונסים של עריות לאיסור ויהא אסור ליקח אנוסת אחיו וכיוצא בו ומשני דלא דמי דבשלמא באשת אב אמרינן הכי דבכלל כל העריות היתה ולמה יצאת אלא ללמד על הכלל כולו אבל אית לך מימר הכא אנוסה בכלל היתה וכו' בתמיה דהיכי מצינו אזהרה שלא ליקח אונסין דעריות:
הפסיק ענין לאשת האב. אי הכי נימא נמי דגם באשת אב דכתיבא בהאי קרא הפסיק הענין ואין הולד ממזר מאשת אב ומשני הא לא מצית אמרת דאשת אב מפורשת בפ' עריות ובכלל כל העריות היתה ויוצאת ללמד ממנה על כל העריות של חייבי כריתות דהולד ממזר:
הפסיק הענין. דלא יבא פצוע דכא כתיב בין לא יגלה כנף אביו ובין לא יבא ממזר לומר לך דמאנוסת אביו אין הולד ממזר:
ר' חגיי. לא שמיע ליה הא והלכך קא מיבעיא לה מהו שיהא הולד ממזר מאנוסת אביו לר' יהודה. א''נ דקמיבעיא ליה מ''ט דלא אמרינן הכי אליבא דר' יודא:
משנה: הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בָּאֶבֶן בֵּין בָּאֶגְרוֹף וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְהֵקַל מִמַּה שֶּׁהָיָה וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת חַייָב. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר פָּטוּר שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ואמדוהו למיתה. בהא פליגי אבל אם אמדוהו בתחלה לחיים אפי' לרבנן פטור:
היקל ממה שהיה. וחזרוהו לאמדו לחיים:
שרגלים לדבר. שלא מת מחמת מכה זו ואין הלכה כר' נחמיה:
וחכמים פוטרין. דקסברי ארס נחש מעצמו הוא מקיא הלכך לאו איהו קטליה אלא גרמא בעלמא הוא ואע''פ שיודע שסופו להקיא מיהו לאו מכחו מיית ופטור והלכה כחכמים:
השיך בו את הנחש. שאחז הנחש בידו והוליכו והגיע שיני הנחש לגוף חבירו ר' יהודה מחייב דקסבר ארס נחש בין שיניו הוא עומד ומכיון שהגיע שיני הנחש בגופו של חבירו הוי כאילו הוא הרגו וחייב:
פטור. דגרמא בעלמא הוא:
שיסה בו. גירה:
וכבש עליו. אחזו ראשו של חבירו ותקפו בתוך המים ורישא רבותא קמ''ל אע''ג דלאו איהו דחפו אלא מעצמו נפל לתוך המים ובא זה וכבשו שאין יכול לעלות משם ומת חייב וסיפא רבותא קמ''ל דאע''ג דאיהו דחפו כיון דיכול לעלות משם ומת פטור:
מתני' ואלו הן הנהרגין רוצח ואנשי עיר הנדחת. ברוצח ילפינן מדכתיב נקם ינקם וכתיב חרב נוקמת וגו' כדאמר בפ' ארבע מיתות ובעיר הנדחת בהדיא כתיב בהו לפי חרב:
מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. מִפְּנֵי הָאֶרֶס הַנָּתוּן בֵּין הַנְּקָבִים. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. לְעוֹלָם אֵין הָאֵֶירֶס נָתוּן בֵּין הַנְּקָבִים עַד שֶׁיַּחֲזוֹר וְיָקִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
מה טעמא דר' יהודה. בהשיך בו את הנחש:
בין הנקבים. בין נקבי שיניו והוי כגירי דיליה:
עד שיחזיר ויקיא. מגופו ולא הוי מכחו ומגירי דיליה:
הלכה: רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ כול'. כְּתִיב וְאִ֡ם בְּאֶ֣בֶן יָד֩ אֲשֶׁר יָמ֨וּת בּוֹ הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת מוֹת יוּמַ֥ת הַמַּכֶּה֭ רוֹצֵחַ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַת֭ הָרוֹצֵחַ׃ א֡וֹ בִּכְלִ֣י עֵץ יָד֩ אֲשֶׁר יָמ֨וּת בּ֥וֹ הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רוֹצֵחַ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַת֭ הָרוֹצֵחַ׃ כְּשֶׁהוּא בָא אֶצֶל הַבַּרְזֶל אֵינוֹ אוֹמֵר לֹא שֶׁיָּמוּת בּוֹ וְלֹא שֶׁלֹּא יָמוּת בּוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ צִינּוֹרָה קָטַנָּה דְהִיא יָֽכְלָה מֵקִים גַּו ווֶשְׁטָא וּמִקְטְלִינֵיהּ. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בָאֶבֶן כְּדֵי לַהֲמִיתוֹ. בָּעֵץ כְּדֵי לַהֲמִיתוֹ. כִּווְנוֹ כְּנֶגֶד הַסּוּס. כִּווְנוֹ כְּנֶגֶד הַחֵץ. כִּווְנוֹ כְּנֶגֶד הָרוֹמַח. הֶעֱמִידוֹ בַצִּינָּה. הִשְׁקָה אוֹתוֹ מַיִם רָעִים. הֶעֱבִיר אֶת הַתִּקְרָה מֵעָלָיו וְיָרְֽדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים וַהֲרָגוּהוּ. פָּתַק אַמַּת הַמַּיִם עָלָיו וּבָאוּ עָלָיו הַמַּיִם וּשְׁטָפוּהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא שימות בו. ולא שלא שימות בו. כלומר אינו אומר בו אם צריכין לידע אם יש בו כשיעור שימות בו או שלא ימות בו אלא ללמדך דבברזל לא בעינן שיעורא דאפי' בצינורא קטנה יכול לתחבו בוושט שלו ולהמיתו:
והוא שיהא באבן. ותהא דקתני באבן דוקא אם יש בו שיעור כדי להמית וכן בעץ אם כדי להמיתו הוא דבאלו כתיב אשר ימות בו:
כיוונו כנגד הסוס. שהיה רץ בשוק וכיוונו העמידו לזה כנגדו שלא היה יכול לזוז ממקומו והמיתו הסוס או כנגד החץ וכו' או העמידו בצינה ואינו יכול לזוז משם כגון שכפתו וכן בכל אלו דחשיב אם מכתו הוא בא חייב:
ובאו עליו המים ושטפוהו. מיד בכח ראשון של זה שפתקו:
גמ' כתיב ואם באבן יד וגו'. בכולהו כתיב אשר ימות בה דבעינן שיעורא שיהא בו כדי להמית וכשהוא בא אצל הברזל ואם בכלי ברזל הכהו לא נאמר בו אשר ימות בו:
משנה: 46b וְאֵילּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִין הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת. רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בָאֶבֶן אוֹ בַבַּרְזֶל וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם וָמֵת חַייָב. דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל הוּא לַעֲלוֹת מִשָּׁם וָמֵת פָּטוּר. שִׁיסָּה בוֹ אֶת הַכֶּלֶב שִׁיסָּה בוֹ אֶת הַנָּחָשׁ פָּטוּר. הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ואמדוהו למיתה. בהא פליגי אבל אם אמדוהו בתחלה לחיים אפי' לרבנן פטור:
היקל ממה שהיה. וחזרוהו לאמדו לחיים:
שרגלים לדבר. שלא מת מחמת מכה זו ואין הלכה כר' נחמיה:
וחכמים פוטרין. דקסברי ארס נחש מעצמו הוא מקיא הלכך לאו איהו קטליה אלא גרמא בעלמא הוא ואע''פ שיודע שסופו להקיא מיהו לאו מכחו מיית ופטור והלכה כחכמים:
השיך בו את הנחש. שאחז הנחש בידו והוליכו והגיע שיני הנחש לגוף חבירו ר' יהודה מחייב דקסבר ארס נחש בין שיניו הוא עומד ומכיון שהגיע שיני הנחש בגופו של חבירו הוי כאילו הוא הרגו וחייב:
פטור. דגרמא בעלמא הוא:
שיסה בו. גירה:
וכבש עליו. אחזו ראשו של חבירו ותקפו בתוך המים ורישא רבותא קמ''ל אע''ג דלאו איהו דחפו אלא מעצמו נפל לתוך המים ובא זה וכבשו שאין יכול לעלות משם ומת חייב וסיפא רבותא קמ''ל דאע''ג דאיהו דחפו כיון דיכול לעלות משם ומת פטור:
מתני' ואלו הן הנהרגין רוצח ואנשי עיר הנדחת. ברוצח ילפינן מדכתיב נקם ינקם וכתיב חרב נוקמת וגו' כדאמר בפ' ארבע מיתות ובעיר הנדחת בהדיא כתיב בהו לפי חרב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source